עמאשה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

2.התובע יליד 1991, נפגע לטענתו, בתאונה אשר ארעה ביום 17.4.07. לטענת התובע, התאונה ארעה בעת שטרקטור מ.ר 83873-5 (להלן" "הטרקטור") היה מונע והדרי שפט, באמצעותו היה מחובר מרסס מים לטרקטור, הסתובב. ידו הימנית של התובע נתפסה בחגורת הדרי שפט והוא נפגע באצבעות 2-3.

הנתבעת הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים המבטחת של הטרקטור על שם סבו של התובע- עמאשה סלמן.

3.הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה הנטענות וטענה כי הפציעה ארעה בנסיבות אחרות, או במעורבות טרקטור אחר מהנטען. לפיכך, נקבע התיק תחילה להוכחות בשאלת החבות.

4.מטעם התובע העידו- התובע, אביו (להלן: "ריאד", או "האב"), דודו של התובע (להלן: "סוהיל"). מטעם הנתבעת העידו חוקרים פרטיים בשם איתן ואייל אשר חקרו את התובע, את אביו, את סוהיל ואת אמו של התובע (להלן: "נואל") אשר אף זומנה להעיד על ידי הנתבעת.

דיון:

5.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובע. אמנם, נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". אולם, כדי להרים נטל זה די במאזן הסתברויות של 51% להעדפת גרסתו של התובע.

במקרה דנן, מצאתי את עדות התובע בתצהירו, מהימנה וקוהרנטית להודעתו במשטרה, לחקירתו על ידי החוקר ולחקירתו בבית המשפט.

אמנם המדובר בעדות יחידה ביחס לעצם התרחשות התאונה, שכן אין חולק שגם לטענת התובע, אביו וסוהיל הגיעו למקום התאונה רק לאחר התרחשותה. יחד עם זאת, עדות זו נתמכה במסמך הרפואי אשר נרשם סמוך למועד התאונה ונתמכה בעדות האב וסוהיל ביחס למצב אותו ראו עת הגיעו למקום התאונה מייד בסמוך להתרחשותה.

בהערת אגב אציין, כי לפי הפסיקה די במקרים מסוימים גם באמון מלא שבית המשפט נותן בעדות יחידה על מנת שתתקיים חובת ההנמקה הנדרשת לצורך התבססות על עדות יחידה (ראה ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ. ישראל זוטא פ"ד כז' 1, 681).

לא מצאתי כי יש בטענות הנתבעת כדי להצביע על סתירות מהותיות בעדויות המערערות את גרסת התובע. סבורתני כי ביחס לעצם התרחשות התאונה ונסיבותיה, העדויות היו סדורות ותואמות. עיון בתמלילים שהוגשו מעלה כי ביחס לסתירות עליהן הצביעה הנתבעת, הרי בחלקן אינן סתירות מהותיות, חלקן אינן סתירות אלא נובעות מפרשנות של הנתבעת, וחלקן ניכר בהן כי נבעו מחוסר הבנה, או ידע של הנחקרים.

6.ביחס לאופן התרחשות התאונה היו העדויות זהות: התובע הצהיר בסעיף 4 לתצהירו כי התקרב למרסס שהיה מחובר לטרקטור, הושיט ידו למקום בו מחובר הדרי השפט המסתובב על מנת לראות מודד מים, ואז נפגע בחגורה של הדרי שפט באצבעות 2 ו-3 של יד ימין.

גרסה זו גם נמסרה על ידי התובע מיד בסמוך לתאונה, עת נבדק בחדר מיון בבית החולים: "לדבריו נפגע מציר מסתובב (דרי שפט) של טרקטור באצבעות 2-3 יד ימין". וכן ראה גרסת התובע הזהה באישור הרפואי מיום 11.5.07.

גם בהודעתו במשטרה מסר התובע: "ראיתי את הטרקטור מרסס, התקרבתי ממנו וראיתי שהוא מסתובב, רציתי לפרק אותו, שמתי את היד משהוא תפס לי את האצבעות...".

גם בחקירתו בבית המשפט דבק התובע בגרסתו- "שיחקתי, לא יודע מה עשיתי. שמתי יד בחגורה" (עמ' 5 שורה 18).

גם סוהיל אשר הגיע למקום מיד לאחר התאונה, מסר בהודעתו למשטרה ובחקירתו את אותה גרסה, על פיה ידו של התובע נתפסה בחגורה המסתובבת. גם האב מסר גרסה זו בחקירתו על ידי החוקר ובחקירתו בבית המשפט.

7.הנה כי כן, המדובר באותה גרסה ביחס לאופן התרחשות התאונה. קבלת טענתה של הנתבעת כאילו התאונה ארעה בנסיבות אחרות תביא למסקנה כי שעה שהתובע נפגע ונחתך באצבעותיו, כשאחת אף נקטעה חלקית, צעק מכאבים, היה מלא בדם, והובהל מהמרכז הרפואי לבית החולים באמבולנס, במהלך כל ההתרחשות הנ"ל, הייתה לו את היכולת "לתפור" גרסה על מנת למסרה בחדר המיון בבית החולים!טענה זו אינה סבירה.

ההלכה היא כי בדרך כלל תהיה לגרסה הנמסרת מפי התובע סמוך לנסיבות האירוע משקל רב. במיוחד יינתן משקל ראייתי נכבד לרשום בתעודה הרפואית הראשונה, כאשר הגרסה שם נמסרה בזמן אמת, בטרם הספיק הנפגע להתייעץ או לרקום גרסה. (ראה ע"א (מחוזי נצרת) 32/08 סעדיה נ. הפניקס, ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. מימי בן ארי, ע"א (מחוזי ת"א) 3013/99 פרץ נ. פרץ, ע"א (מחוזי ירושלים) 5493/04 גזית נ. סיקרון).

כאמור, במקרה דנן, נוכח מצבו הרפואי של התובע לאחר הפציעה כעולה מהעדויות שהושמעו בפני וכעולה מהרישום במסמכים הרפואיים, לא סביר בעיני כי לתובע היתה שהות להמציא גרסה ושוכנעתי כי עדותו ביחס לנסיבות פגיעתו היתה מהימנה ונתמכה גם בנמסר מפיו כאמור, בבדיקתו בחדר המיון.